<h1>ארחות חיים הלכ' יו"ט סימן ו'</h1>
<h2>דף יב.</h2>
וכל מלאכה שאפשר לעשותה מעי"ט בלתי הפסד וחסרון טעם אסור לעשותה בי"ט אפי' לצורך אכילה והטעם כדי שלא יהא י"ט כולו הולך בעשיית אותן המלאכות וימנע משמחת י"ט שלא יהיה לו פנאי לאכילה ושתיה ומזה הטעם הותרה ההוצאה בי"ט אעפ"י שכל ההוצאה אפשר לעשות' מעי"ט אבל התירוה כדי שיוליך ויביא כל מה שירצה להשלים חפציו בשמחת י"ט ולא יהי כמי שידיו אסורות, וכתב הר"ז ז"ל ההיתר אינו שוה בכל דבר אלא יש לו דברים חלוקים זה מזה קטן ולולב וס"ת והוצאת כלים אפי' שלא לצורך מלבוש וכן מפתח האוכלין כיון דאיכא צורך כל שהוא אע"ג דליכא צורך אוכל נפש מותר לכתחלה אבל הוצאת מפתח של כלים שאינם צריכים לו וכן הוצאת אבנים לבנין אסורה והר"י מקור' ז"ל כתב שמפתח של כלים אם לבו דוה עליו כשלא יוציאנו מותר לו להוציאה. והר"פ ז"ל כתב דאפי' מפתח של כלים לא יוציא ברצועה שלא כדרך חול אבל בידיו מותר עכ"ל.
<h2>דף ל.</h2>
וההוצאה שהותרה צריך שלא ישא משאות גדולות כדרך שעושין בחול אבל נושא הוא על ידי שינוי וכתב הרשב"א ז"ל ואפי' אינו יכול לשנות רק בפריסת בגדי' על המשאוי פורש כדי לשנות ממעש' חול אבל הממלא מים מן המעין לא יכס' הכד בבגד שלא תטבול אותו במים ואם תכס' אותו בכסויו שמא תפול ותביא אותו בידה מרה"ר לרה"י והוצא' מרשות לרשות אסורה בי"ט דבר תורה בדבר שאין בו צורך כמו בשבת ואם תקשרנו בפי הכד פעמים שתפסק ויקשרנו אבל ישנה בכל היכולת ואם אי אפשר לשנות נושא בלתי שינוי עכ"ל. וע"ג בהמה לא יביא כלל שלא יעשה כדרך שעוש' בחול. וכל מלאכה שיהיה בה חסרון טעם אם נעשית מאמש עושין אותה בי"ט ועכ"ז אין תולשין את הירק ואין מלקטין פירות מן המחובר ואעפ"י שחשובין יותר והירושלמי סומך טעם לזה דכתיב אך אשר יאכל לכל נפש וסמיך ליה ושמרתם את המצות דומיא דמצה שהיא בתלוש. וכל שדרכו לאכול אסור להריח בו במחובר שמא יבא לתלוש ולאכול אבל שדרכן להריח ולא לאכול מותר להריח בו במחובר שמא יבא לתלוש כדי להריח שהרי די לנו ממנו בעודו מחובר.
